כשאנחנו יוצאים לאט לאט מהסגר השני ואחרי חצי שנה של הקורונה דברים נראים לנו מאוד נורמלים, אבל אי שם בתחילת חודש אפריל כשרוב העולם המערבי היה בסגר מוחלט, לא היה ספורט ולא ידענו אם יהיה ספורט. קיבלנו אז את ההחלטה להמשיך להקליט פרקים (כי ממתי אנחנו צריכים ספורט?), ובגלל שליד השם של הפודקאסט שלנו כתובות האותיות NBA, חיפשנו נושאים קשורים לליגה.

ככה נולד לנו פרויקט "רגעים אייקונים". מהות הפרויקט הוא ניסיון למצוא 5 רגעים שהיו נקודות מפתח בהיסטוריה של כל פרנצ'ייז, לפעמים זה סל, לפעמים זו בחירת דראפט, לפעמים זה אירוע קטן שהתחיל תגובת שרשרת. אין חוקיות ברורה וכמובן שהכל מבוסס על דעותינו האישיות עם נטייה מסוימת לדברים שקרו בזמן שאנחנו יכולנו לצרוך אותם. אנחנו מאוד אוהבים את הפרויקט הזה שהמחקר והחשיבה שלו לפעמים תופס הרבה יותר זמן מאשר הזמן שלוקח לנו להקריא את הרגעים, אז החלטנו להעביר את הפרויקט לכתב וגם קצת להרחיב. והקבוצה הראשונה שעולה לפרקט: וושינגטון וויזארדס!

נשאר בחוץ – ב-1999/00 אייב פולין מחליט לפטר את ווס אנסלד האגדי מתפקיד ה-GM ולמנות בחור חסר ניסיון בשם מייקל ג'ורדן, לאחר עונה מלאה ראשונה נוראית שמסתיימת עם 19 ניצחונות, ג'ורדן עושה מהלך גדול בפרי אייג'נסי וזה להחתים את עצמו, הוא ישחק שנתיים שהסתיימו בכשלון ויפוטר מתפקידו.

נשאר בחוץ 2 – פברואר 2009. לאחר שג'אבריס קריטנטון מפסיד לכוכב הקבוצה גילברט ארינאס הרבה כסף במשחק קלפים וארינאס מתגרה בו ומאיים עליו שהוא ישרוף לו את האוטו כשהוא בפנים, נפגשו השניים בחדר ההלבשה כשארינאס מביא 4 אקדחים וקריטנטון מסתפק באחד. שניהם הושעו עד סוף העונה, קריטנטון לא חזר לשחק והיום יושב בכלא על הריגה.

מקום 5 – לאחר הכישלון עם מייקל ג'ורדן חיפש הבעלים של הוויזארדס דמות מוכרת עם רקע של הצלחות בליגה, הוא מחליט למנות את ארני גראנפלד. גראנפלד היה GM וותיק בליגה עם עשור בניקס 91-99 שברובו היה מוצלח מאוד ו-4 שנים לא רעות במילווקי. הוא היה בתפקיד 17 עונות שאופיינו בחוזי עתק שלא השתלמו, חוסר הבנה בדראפט ובינוניות כהישג מרכזי. במידה ואתם רוצים לדעת עוד כתבנו עליו כשפוטר.

מקום 4 – המון עתיד תמורת שלושה משחקי פלייאוף: אוף סיזן 1994. וושינגטון לא הספיקה להתחיל עונה ורוקי העונה הטרי, כריס וובר, מבקש לעזוב את גולדן סטייט. הרקע הוא היעדר הרצון שלו לשחק סנטר בשיטה (שהקדימה את זמנה ביותר מעשור) של דון נלסון. וושינגטון קופצת על המציאה לחבר לג'וואן הווארד שהם רק בחרו בדראפט את כריס וובר וככה לשחזר שתי חמישיות מהפאב פייב. המחיר לא היה קטן: טום גוגליוטה, PF טוב, ו-3 בחירות סיבוב ראשון 1996 (הפכה לטוד פולר), 1998 (הפכה לוינס קארטר) ו-2000 (הפכה לכריס מיהם). התוצאה היתה ארבע עונות במהלכם וובר רשם הופעת פלייאוף בודדה שהסתיימה בסוויפ לאלופה שבדרך שיקאגו. בסופו של דבר הם העבירו אותו תמורת מיץ' ריצ'מונד ואוטיס ת'ורפ, בדרך לעוד 6 עונות מחוץ לפלייאוף (8 כולל ה-2 שלו).

מקום 3 – 2018 הארכת החוזה של ג'ון וול – כפי שכתבנו בחלק של ארני גראנפלד, ג'ון וול היה היהלום של תהליך הבניה האחרון שלו, בחירה ראשונה בדראפט והשחקן שהוויזארדס בנו את הפרנצ'ייז סביבו. וול מראה התקדמות משנה לשנה לאורך הקריירה ואפילו הפציעות מפסיקות להציק. שיפור מעונה לעונה עד לעונת 2017, בה הוא הראה ירידה ביכולת על הפרקט לצד פציעות שחזרו להציק והגבילו אותו ל-41 משחקים בלבד.

מה גראנפלד מחליט לעשות? להעניק לו חוזה מקסימום של 169 מיליון על 5 (האחרונה היא אופציית שחקן). מה עשה וול? לפני שהחוזה נכנס לתוקף, הוא קרע את ה-ACL ובזמן השיקום הוא נפל בבית וקרע את האכילס. וול יחזור במהלך 2021 לאחר שנתיים בלי כדורסל עם משכורת של כמעט 41 מיליון דולר.

מקום 2 – 1972. טרייד על החלק החסר לפאזל – וושינגטון (בולטימור דאז) היתה קבוצה טובה מאוד, מסביב לכוכב הקבוצה והעוגן ההגנתי ווס אנסלד. הם היו חברים קבועים בפלייאוף כולל הפסד בגמר של 1971. באוף סיזן של 1972 מחליטים בוושינגטון שהקבוצה צריכה חיזוק, למזלם יוסטון מאוד לא מרוצה מהכוכב אלווין הייז. וושינגטון מביאה אותו בטרייד תמורת ג'ק מארין (שחקן טוב דאז). התוצאה היא 2 גמרים, אליפות וחברות קבועה בפלייאוף. הייז היה בדיוק השחקן שהם היו צריכים ליד אנסלד, פינישר מצויין ושחקן הגנה טוב בפני עצמו בשביל לייצר הגנה נהדרת בצבע (דבר קריטי בשנים ההם).

מקום 1 – 1968 וושינגטון בוחרת את הפנים של הפרנצ'ייז – לאחר קריירת מכללות מצויינת בלואיוויל וושינגטון בוחרת את ווס אנסלד במקום השני בדראפט 1968, אפילו הם לא דמיינו שעונת הרוקי שלו תסתיים בתואר רוקי העונה ו-MVP של הליגה! המספרים ההתקפיים של אנסלד לא מרשמים (בהומור אנחנו אומרים שהיילייט שלו זה ריבאונד התקפה) אבל הוא היה שחקן הגנה נהדר, רים פרוטקטור ושומר מצויין על סנטרים של היריבות למרות שהיה רק 2:01. הוא שיחק לאורך כל הקריירה שלו במועדון והיה שותף לתקופה הטובה בהיסטוריה של הפרנצ'ייז.

לכן מעט גבות הורמו כשבשנת 1987 הוא קודם מעמדת העוזר (מינוי שקיבל באותה העונה) למאמן ראשי, כנראה הרקורד שלו לשחקן זה מה שאיפשר לו לשרוד 7 עונות נוראיות כמאמן אחרת לא ממש ניתן להסביר איך הוא שרד את התקופה עם מאזן נוראי של 202 נצחונות ו-345 הפסדים, קצת פחות מ-37% הצלחה. ההיגיון אומר שזה אמור להיות סוף הסיפור שלו בקבוצה, אבל בוושינגטון החליטו ב-1996 שזה רעיון מצויין למנות אותו ל-GM של הקבוצה. הוא איבד את תפקידו כשהקבוצה מינתה את ג'ורדן לתפקיד וקיבל את התפקיד שוב כשג'ורדן חזר לשחק (באופן רשמי אסור היה להיות GM שחקן) ואז פוטר שוב ביחד עם ג'ורדן כשכל העסק קרס. גם כ-GM הוא לא הצליח להצעיד את הקבוצה לפלייאוף, בסה"כ אנסלד היה חלק מהפרנצ'ייז לאורך 26 שנים.